אני מלווה 2 משפחות מזה כ- 4 חודשים.

פגישה ראשונה חשבתי שיש לנו את השיקוף הכלכלי.

פגישה שנייה חשבתי שעכשיו יש לנו את השיקוף הכלכלי.

בפגישה השלישית הייתי בטוחה שעכשיו יש לנו את השיקוף הכלכלי.

וכך כל פגישה מחדש.

האם זה נמשך כך כל הפגישות?

בכל פגישה מתגלים רבדים חדשים. חלקם רבדים שהמשפחות התביישו לספר, וחלקם רבדים שהמשפחות לא זכרו, וחלקם רבדים שהמשפחות לא ידעו.

החלטתי לעשות את השיקוף לעצמי, בכדי להבין את התהליך שהמשפחות עוברות (מודה שלא עשיתי זאת כבר 4 שנים). פתחתי את קובץ האקסל המשוכלל והתחלתי לעבוד.

מה אני אגיד, זה לא פשוט,  גם אני שלא בחובות (תודה לאל) מגלה כמה שכבות יש עליי, וכמה קשה להביא את בן הזוג כל ערב לרשום הוצאות.

המציאות במשפחות אלו לא פשוטה ותהליך רישום ההוצאות מחייב להסתכל על עצמך כל הזמן במראה.

ובתוך כל זה אני מרגישה שכשאני מלווה את המשפחות אני עוזרת להם לנקות את המראה, כל פעם חלק אחר ומתוך מה שמשתקף לראות איך אפשר לחיות עם הקמטים ומתי כדאי לשים איפור ואיפה מסתתר היופי.

אני לומדת איך פעולות שהן טריוויאליות בשבילי כ"כ מסובכות מנטאלית ומעשית בשבילם.

אני לומדת לגלות שיש אנשים עם קצב אחר, ולכבד זאת.

אני לומדת לגלות שוב ושוב שאת הדברים החשובים באמת לא מלמדים בבית הספר.

אני לומדת לגלות כל פעם מחדש שלא יכולה להיות ברכה רק בעבודה קשה, שהרבה פעמים מתחת לה מסתתרים כל השכבות והפחדים והרצונות הסמויים.

אני מגלה שבדברים הקטנים אני מקבלת הוקרת תודה הכי גדולה.

אני שמחה שבחרתי להיות מלווה וכולי תקווה שאצליח לעזור למשפחות להגיע לאיזון שאותו יוכלו לקחת להמשך חייהם.

 

 

 

פגישה ראשונה. אתה עומד לפני הדלת.

הפגישה תואמה והם יודעים על בואך, ובכל זאת פרפרים בבטן.

איך יקבלו אותך, אלו בעיות יתעורר במהלך הפגישה, אתה מעביר לעצמך בראש את הדברים שאתה יודע היטב על המשפחה, מתפלל תפילה קצרה להצלחה, ומקיש בדלת.

לאחר מילות הנימוסים הראשונות, אתה מרגיש בביטחון החוזר אליך, אתה על קרקע מוצקה. נתוני המשפחה עוברים לטפסים שאתם ממלאים ביחד, ואתה חש שאתה יכול להוביל אותם בדרך נכונה. הסברים, שאלות, דיון בפרטים, ואחרי שעתיים ביחד – גם הם שבויים בקסם של פעמונים.

"באמת אפשר להצליח?", תמיד עולה השאלה,

"אתה בטוח שהאור שבקצה המנהרה אינו הקטר של הרכבת שמולך?"

ואתה ממשיך לאט ובבטחה להראות להם את הדרך, להשמיע להם את קולות הפעמונים.

 

אתה ברכב, הפגישה הסתיימה, תחושת סיפוק גדולה ממלאת אותך. יש עוד הרבה עבודה, יש מה לעשות – אבל בליבך אתה יודע, ואתה מרשה לעצמך טפיחה קטנה על השכם - פעמונים

אני  מתנדב כשנה וחצי בארגון  ומלא סיפוק מהזכות שניתנה לי לתת מעצמי לאלו שזקוקים..

זה אכן ארגון של חסד  המשכיל לתת את הכלים הנכונים ואופן השימוש בהם  לחלק מהמשפחות הרבות המתקשות בניהול תקציביהן. לא מדובר במשפחות נחשלות אלא  משפחות מהמעמד הבינוני  שעם הדרכה נכונה  ולעיתים הלוואה סבירה, ידעו לאזן את תקציבן נכון.

 

כמנהל סניף באחד הבנקים הגדולים ,אני יודע איך תמהיל נכון של הלוואות ומסגרות אשראי,המושתת על כושר ההחזר,נותן רווחה לאנשים, בעוד שתמהיל לא נכון ,או חוסר איזון תקציבי ,מדיר שינה מהלקוחות, וגורם להוצאות מיותרות ההולכות ומכבידות..

 

בתפקיד המלווה  שעשיתי בשדרות הצלחתי ,הודות לשיתוף הפעולה מצד הארגון,להוביל משפחה אשר הייתה סבוכה בתביעות ,הוצאה לפועל ואיומים לעיקולים  למצב של איזון.  ממפח רוח ותסכול לאושר וחיוך.

כמו לרובנו  גם לי מחסור בזמן פנוי  ואין לי יותר שעות ביממה מאשר לאחרים , גם תפקידי  בבנק דורש ממני הרבה שעות מעבר לשעות העבודה,שעות של עבודה לא קלה,ובבית עוד מטלות נוספות,ובנוסף צריך זמן איכות וזמן לעצמי, אבל  כידוע אנו נדרשים לנהל את זמננו לפי הצרכים והעדפות ,

וההתנדבות בפעמונים עם המודעות לתרומתה,מטעינה  אותי ,ואני בטוח שכך גם את כל המתנדבים כיום ,ואלו שיצטרפו בע“ה.

בהצלחה לכולנו.

 

 

המשפחה הראשונה שליוויתי סיימה את תהליך הליווי בהצלחה...ואחרי פגישה אחת!!!

 

הייתה זו אישה גרושה שהגיעה לפעמונים בעקבות המלצה של קרובת משפחה שסיפרה לה על עצם קיומנו ועודדה אותה לפנות אלינו. בפגישה נכחו מנהל המחוז, חננאל טחובר, ומלווה נוסף.

אני זוכר את מבט העיניים המבוהל משהו בתחילת הפגישה, שאט אט ככל שזמן הפגישה התארך התחלף במבט עיניים מאושר יותר. בסך הכל המשפחה התנהלה היטב רק חיה בתחושת חוסר ביטחון ובלבול מול כל הניירת הכלכלית.

תפקידנו היה, כך הסתבר בדיעבד, לעזור למשפחה להרגיש יותר טוב עם עצמה וזה אכן הצליח. לאחר הפגישה בשיחה טלפונית נמסר לחננאל שהמשפחה מרגישה שעזרנו לה לעשות סדר עם עצמה והודתה לנו על הליווי מקרב לב.

 

מאז פגשתי עשרות משפחות המקרה הזה לא חזר על עצמו. אך אני מדי פעם חוזר לעיין בפרטי המשפחה והפגישה רק כדי לשאוב כח לליווי של המשפחות האחרות.